מהי פוסט טראומה
כולנו נחשפנו לטראומות ולמשברים במהלך חיינו, בין אם מדובר באירועים שהיינו בהם או חווינו אותם. בחוויית הדחק החמורה אירועים אלה נשארים כמו פציעה שלא מחלימה, אשר משפיעה על התפקוד היום יומי בכל תחומי החיים. השפעות הפוסט טראומה שונות זו מזו ולכן על הטיפול להיות מגוון ובהתאמה למפגע הפוסט טראומה.
למעשה, כאשר המוח מפרש חוויה או סיטואציה מסויימת כסכנת חיים, מייד נכנס לפעולה מנגנון הישרדותי שמגיב והחוויה נשארת לא מעובדת. אצל רוב האנשים, החיים ימשיכו במסלולם, אולם אצל כ20% מהואכולוסיה קיימת האפשרות הגבוהה לפתח פציעת פוסט טראומה בה בעצם המוח עלול להיות מופעל על ידי טריגרים שונים כגון: קול, מראה, ריח המזכירים לו את סכנת החיים מהסיטואציה המקורית ולהגיב על ידי מנגנון ההישרדות גם במצבים בהם אין כל סכנה.
כך למשל, יכול אדם לעשות קניות בסופר ומשהו שנפל מאחוריו יפעיל אותו והוא יכנס למצב הישרדותי.
ברוב המקרים, המתמודדים עם פוסט טראומה על רקע צבאי, עלולים להמנע ממקומות הומי אדם מפחד לקבל התקף שכזה, מה שמביא לריחוק חברתי ולבסוף לחווית בדידות נוראית.
מהי פוסט טראומה על רקע צבאי
הלם קרב, או בשפה המקצועית פוסט טראומה על רקע צבאי.
פרשנות מוצעת היא, שהקרב ממשיך להלום בך גם אחרי שהמלחמה נגמרה.
פוסט טראומה על רקע צבאי לא שונה במהותה מיתר התופעות הגורמות לדחק, אך הסובלים ממנה חשים גם אשמה ובושה בשל העובדה שהינם מתקשים לתפקד וכך הסובל מפוסט טראומה על רקע צבאי (או הלם קרב בלשון העם), יתקשה להגיע לטיפול ולהודות שיש לו בעיה. ניתן להניח שחלק גדול מהסובלים מפוסט טראומה לא יגיעו לטיפול לעולם.
האם ניתן לטפל בפוסט טראומה?
על פי מחקרים מוכחים ניתן לומר שטיפול פסיכותרפי מסייע בתסמינים ומקל על החיים. מחקרים חדשים מצביעים על חשיבות הקהילה בטיפול בפוסט טראומה. חשיבות מעורבות המשפחה והקהילה מסייעת למניעה של הבדידות, העצבות ותחושות האשמה. אנשים עם פוסט טראומה אולי לא מחלימים אך בהחלט לומדים לחיות חיים מלאים ומאושרים למרות הפוסט טראומה.
התפיסה השיקומית קהילתית
בבסיס התפיסה של העמותה היא שהטיפול לא עומד לבדו אלא שיש גם קהילה תומכת ושיקומית שמלווה ומסייעת לאדם להתמודד עם הקשיים והאתגרים של חייו. הקהילה שם בשביל האדם ברגעים הקשים והגישה הבלתי אמצעית הזאת מאפשרת דיאלוג שאנשי מקצוע לא יכולים לייצר.
או במילותיו של המשורר אמי גלבוע: "פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת".
תפיסת 'שום דבר עלינו בלעדינו'
תפיסה זו גורסת כי מדיניות צריכה להיקבע תוך השתתפות ישירה של חברי הקבוצה המושפעים על ידה. הסלוגן מתייחס בעיקר לקביעת מדיניות הרלוונטית לקבוצות מודרות (למשל: מדיניות בנושאי עוני, מיעוטים, אנשים עם מוגבלות, נשים ועוד) שלעיתים קרובות נעדרות הזדמנויות פוליטיות, חברתיות וכלכליות.
החל משנות ה2000 נעשה שימוש בגישה זו גם בתחום הרפואה ובריאות הנפש. כחלק מהשיקום, חברי העמותה לוקחים חלק בבינוי המבנה אחזקתו ושימורו, כמו גם לוקחים חלק בהסברה של הפוסט טראומה לבתי ספר וארגונים. מקבלי השירות בעמותה לוקחים חלק בכל ההחלטות ושותפים להתקדמות העמותה.